כנס התקשוב במיין - המשך: פרופ' סוגאטה מיטרה

אחד הדוברים המעניינים בכנס היה פרופ' Sugata Mitra מאוניברסיטת ניוקאסל (שמגיע דווקא מתחום הפיזיקה) שדיבר על עתיד הלמידה. אביו של סוגאטה היה ההודי הראשון בעל תואר שלישי שלמד בשיקגו.

סוגאטה רואה בשינוי סביבת הלמידה מרכיב משמעותי והחליט להציע את לימודי האנגלית דווקא לעניים בהודו. הוא ביסס את המחקר וניסיון התכנית על שתי הנחות/ שאלות: הנחה ראשונה ביקשה לבדוק מה יקרה אם ניתן לילדים מחשבים ללא התערבות ובניסוי וטעייה יתחילו ללמוד
(סרטון על התכנית hole in the wall ו - דיווח מ- CNN על התכנית).

ההנחה השנייה טוענת שהילדים יכולים ללמוד בעצמם ואינם זקוקים להדרכה, הוא פיתח סביבה ללימודי אנגלית ומצא כי הילדים למדו מהר מאוד אנגלית. אולם כשהתבקשו לדבר, לא היה אדם אחד דובר אנגלית שהצליח להבין מה הם אומרים. סוגאטה לא ויתר וניסה לענות על השאלה: איך מאמנים ילדים לדבר בהגייה אחרת, שונה? הוא פיתח סביבה של speech to text- מיקרופון שמחובר למחשב, שחייב את הילדים להגות נכון כל מילה וביטוי. הילדים היו צריכים להתאמן עד שהמחשב "הבין" מה אמרו.

(לתקציר על המחקר ולסרטון על יכולתם של הילדים ללמוד לבד ).

המשך רשמים מהכנס במיין – הצגת הילקוט הדיגיטלי של מטח בפני המליאה

ביום השני לכנס, הציג גיא לוי, מנהל המוצרים המתוקשבים במטח, את רעיון הילקוט הדיגיטלי, תוך שימת דגש על התכנים וספרי הלימוד ברשת.

התברר (להפתעתנו) כי אנחנו כנראה המדינה היחידה בעולם, שיש בה גוף פיתוח שהעז:

•      להעלות את ספרי הלימוד לרשת, בהיקף מלא.
•      להוסיף עליהם שכבות של כלים למורה ולתלמיד.
•      והצליח לשכנע מו"לים נוספים לחבור אליו למיזם זה.

      למעשה, התברר שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה אפשר כבר מחר להוביל מהלך מערכתי בו התלמיד יגיע לבית הספר עם מחשב קטן ביד (11.6 אינץ') עם גב זקוף, ללא ילקוט עמוס ספרים ועם הבנה שכל העולם נמצא בידו הקטנה. (זורקים את המחברות - עוברים למחשבים - כתבה מערוץ 10).

הרגשתי גאווה לנוכח מחיאות הכפיים והשאלות הרבות ששאלו אותנו והבנתי שאכן יש לנו פיתוח מעניין ומשמעותי, החוצה דיסציפלינות ושיכול להיות תשובה גם ברמה הלאומית וגם ברמה העולמית.

שאלו אותנו שאלות שונות: 

•      מי אמור, במודל שלנו, לממן את פיתוח התכנים? את רכישת התכנים? מחשבים? התשתיות?
•      איך מטח, כמוציא לאור של ספרים מודפסים, מוביל מהלך של ספרים ברשת?
•      איך יכול להיות, שאלו אותנו, שמו"לים גדולים בעולם, בארצות הברית לא פיתחו מודל כלכלי שיאפשר עבודהעם ספרי לימוד ברשת?

ולפתע, שמתי לב לכמה דברים שעלו מתוך השאלות:

א. יש דאגה, תחושת אחריות לגבי הספרים המודפסים בעולם. האם עתיד הספרים המודפסים הוא  - להיעלם?

אענה תשובה זהירה, מקום התוכן המדעי והמתוקף ימשיך להיות משמעותי ואולי אף יותר מהיום. עתיד הספר המודפס עדיין לא ברור, אולם בהחלט ניתן לראות מגמה של צמצום מקומם של ספרי העיון וספרי הלימוד המודפסים. (קישור לכתבות מיולי 2010 על השוואת מכירות ספרים מודפסים מול דיגיטליים מידיעות וממעריב).

ב. אנחנו לבד? אנחנו החלוצים? איפה העולם? ברמת הקרבה ליישום המעשי – אנחנו בהחלט חלוצים. ברמת השיח הפדגוגי - אנחנו חלק מהשיח העדכני בעולם. השיח כיום, עשיר, יצירתי, נלהב ופורץ גבולות. העולם נמצא בספר הלימוד ברשת, במאגרי התוכן ובקונספט הפדגוגי של הוראה, למידה והערכה.

כיום ניתנת למורה האפשרות להפוך את ספר הלימוד לספר האישי של הכיתה שלו, להתאים משימות לקבוצות תלמידים שונות, להוסיף קישורים למאגרים אחרים בעולם, לסרטים ביו טיוב, למהדורות חדשות, לתכניות טלוויזיה, או לכל תוכן אחר שראוי, רלוונטי ויכול לתרום ולהעשיר את הנושא הנלמד.  לתלמיד יש אפשרות להיות מקושר (connectivity), לעבוד בשיתופיות (collaboration), להתנסות בפתרון בעיות מסוגים שונים (problem solving), לאתר מידע מסוים מתוך מאגר המידע העצום שקיים ולארגן את המידע. כל זאת כחלק משמעותי במסגרת מיומנויות הלמידה של המאה ה- 21. נוצרה תפיסת עולם חדשה של מארז תוכן, שיהיה מבוקר ואיכותי ושישלב בתוכו פעילויות, סימולציות, מעבדות ומיומנויות חוצות דיסציפלינות. 

מאוד חשובה בעיני ההבנה שהולכת ומתגבשת בעולם, כי המורה לא יכול להיות האדם המרכזי שמפתח את התוכן בעולם ההוראה המתוקשבת, אלא המורה הוא הבורר והמבקר של תוכן קיים, והוא זה שיודע להתאימו לתלמידים באמצעות הוספת קישורים ומחשבות נוספות במקרה הצורך.  המורה הוא האדם שינצל את אפשרות הוספת התכנים החדשים והמעודכנים שיעשירו את התוכן הקיים ויגוונו את אופן הלימוד.

אם כך, יש משימות רבות כשנחזור הביתה.

ברמת פיתוח התוכן, המודלים הכלכליים, לובינג ציבורי לרעיון הילקוט הדיגיטלי.  המשימה המרכזית והעיקרית להבנתי היא משימת פיתוח התוכן שייתן בידי המורה את הכלים הדרושים לו ללימוד כיתה במאה ה- 21.

(לפוסט הראשון על הכנס)