ביום השני לכנס, הציג גיא לוי, מנהל המוצרים המתוקשבים במטח, את רעיון הילקוט הדיגיטלי, תוך שימת דגש על התכנים וספרי הלימוד ברשת.
התברר (להפתעתנו) כי אנחנו כנראה המדינה היחידה בעולם, שיש בה גוף פיתוח שהעז:
- להעלות את ספרי הלימוד לרשת, בהיקף מלא.
- להוסיף עליהם שכבות של כלים למורה ולתלמיד.
- והצליח לשכנע מו"לים נוספים לחבור אליו למיזם זה.
למעשה, התברר שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה אפשר כבר מחר להוביל מהלך מערכתי בו התלמיד יגיע לבית הספר עם מחשב קטן ביד (11.6 אינץ') עם גב זקוף, ללא ילקוט עמוס ספרים ועם הבנה שכל העולם נמצא בידו הקטנה. (זורקים את המחברות - עוברים למחשבים - כתבה מערוץ 10).
הרגשתי גאווה לנוכח מחיאות הכפיים והשאלות הרבות ששאלו אותנו והבנתי שאכן יש לנו פיתוח מעניין ומשמעותי, החוצה דיסציפלינות ושיכול להיות תשובה גם ברמה הלאומית וגם ברמה העולמית.
שאלו אותנו שאלות שונות:
- מי אמור, במודל שלנו, לממן את פיתוח התכנים? את רכישת התכנים? מחשבים? התשתיות?
- איך מטח, כמוציא לאור של ספרים מודפסים, מוביל מהלך של ספרים ברשת?
- איך יכול להיות, שאלו אותנו, שמו"לים גדולים בעולם, בארצות הברית לא פיתחו מודל כלכלי שיאפשר עבודהעם ספרי לימוד ברשת?
ולפתע, שמתי לב לכמה דברים שעלו מתוך השאלות:
א. יש דאגה, תחושת אחריות לגבי הספרים המודפסים בעולם. האם עתיד הספרים המודפסים הוא - להיעלם?
ב. אנחנו לבד? אנחנו החלוצים? איפה העולם? ברמת הקרבה ליישום המעשי – אנחנו בהחלט חלוצים. ברמת השיח הפדגוגי - אנחנו חלק מהשיח העדכני בעולם. השיח כיום, עשיר, יצירתי, נלהב ופורץ גבולות. העולם נמצא בספר הלימוד ברשת, במאגרי התוכן ובקונספט הפדגוגי של הוראה, למידה והערכה.
כיום ניתנת למורה האפשרות להפוך את ספר הלימוד לספר האישי של הכיתה שלו, להתאים משימות לקבוצות תלמידים שונות, להוסיף קישורים למאגרים אחרים בעולם, לסרטים ביו טיוב, למהדורות חדשות, לתכניות טלוויזיה, או לכל תוכן אחר שראוי, רלוונטי ויכול לתרום ולהעשיר את הנושא הנלמד. לתלמיד יש אפשרות להיות מקושר (connectivity), לעבוד בשיתופיות (collaboration), להתנסות בפתרון בעיות מסוגים שונים (problem solving), לאתר מידע מסוים מתוך מאגר המידע העצום שקיים ולארגן את המידע. כל זאת כחלק משמעותי במסגרת מיומנויות הלמידה של המאה ה- 21. נוצרה תפיסת עולם חדשה של מארז תוכן, שיהיה מבוקר ואיכותי ושישלב בתוכו פעילויות, סימולציות, מעבדות ומיומנויות חוצות דיסציפלינות.
מאוד חשובה בעיני ההבנה שהולכת ומתגבשת בעולם, כי המורה לא יכול להיות האדם המרכזי שמפתח את התוכן בעולם ההוראה המתוקשבת, אלא המורה הוא הבורר והמבקר של תוכן קיים, והוא זה שיודע להתאימו לתלמידים באמצעות הוספת קישורים ומחשבות נוספות במקרה הצורך. המורה הוא האדם שינצל את אפשרות הוספת התכנים החדשים והמעודכנים שיעשירו את התוכן הקיים ויגוונו את אופן הלימוד.
אם כך, יש משימות רבות כשנחזור הביתה.
ברמת פיתוח התוכן, המודלים הכלכליים, לובינג ציבורי לרעיון הילקוט הדיגיטלי. המשימה המרכזית והעיקרית להבנתי היא משימת פיתוח התוכן שייתן בידי המורה את הכלים הדרושים לו ללימוד כיתה במאה ה- 21.
רשומות
