הרהורים מהטיסה חזרה לארץ

במהלך הטיסה הארוכה בחזרה לישראל, דמיינתי לעצמי את בית הספר החדש.

האם בית הספר החדש יהיה בית ספר וירטואלי ולא מבנה פיזי? האם יהיה הוא מבנה פיזי, אולם שונה מהמבנה הרגיל והמוכר?

קירות הכיתה יוסרו, ייבנו מגוון אזורי למידה המקושרים כולם לרשת האינטרנט, נאפשר עבודה בקבוצות קטנות ולעתים התכנסות לקבוצה גדולה להבעת דעה, העלאת סוגיה וסיעור מוחות בניסיון לפתור אותה.

נדע לעבוד בשיתוף עם קבוצות שונות על פי תחומי עניין, אולי גם נצליח לבצע חלק מהלמידה מהבית או מכל מקום אחר ולא רק בבית הספר. בכנס במיין נכתב ונאמר : anytime anywhere.

מניתוח הדוגמאות שהובאו בכנס, הבנתי כי עדיין one to one לא יתממש בשנה הקרובה במימדים רחבים, אפילו מדינת מיין שהייתה המדינה הראשונה שהצליחה לשלב בכיתות ז- ח מחשב לכל תלמיד ולכל מורה, עדיין לא הצליחה להרחיב את הקונספט של one to one בגין בעיות תקציביות והחלטות פוליטיות. (Technology in the Schools: It Does Make a Difference! )

יותר ויותר שמענו מהמדינות השונות כי ברור לכולם שהקונספט של one to one הוא המעטפת הפדגוגית שמדברת על סביבת למידה אחרת, שליטה במיומנויות אחרות, זאת הסביבה של המאה ה -21. 

הסביבה תוכל לסייע בשינוי פני ההוראה והלמידה, אולם היא משתנה באיטיות בשל סוגיות כלכליות, פוליטיות, חברתיות וארגוניות, בניגוד לעובדה שהטכנולוגיה מתקדמת באופן כה מהיר.
אולי דווקא עובדה זאת  תדרבן להשקעה בחשיבה ובפיתוח מודלים ליישום.

אני מקווה שהעובדה שהחומרה הופכת להיות נגישה בכל בית, אם בגין ירידת המחירים ואם בשל העובדה שהשימוש במחשב והחיבור לעולם האינטרנטי הופך להיות צורך בסיסי כבר לילד הצעיר ובודאי שלבוגר, תאפשר את מימוש השינוי כבר בהקדם.